"גם אני רוצה עדשות מגע" - זה משפט שמלווה אותי באחרונה. דנה, בת שמונה מתל אביב, מרכיבה משקפיים ודי סובלת. "המשקפיים מציקים לי באף. העדשות מתלכלכות, וזה מפריע לי להתרכז". כששמעה על האפשרות להרכיב עדשות מגע, אהבה דנה את הרעיון. "יהיה לי קל יותר בחיים", אמרה. רונה, האם הסבירה כי "בתחילה, הסתייגתי מהגיל הצעיר, אבל לאחר שבחנו את הנושא, ומצאנו שזה בטוח מבחינה מקצועית, הלכנו איתה. היא בתחילת גיל ההתבגרות, וזה משמעותי".

באחד מבתי האבות היותר מוזנחים בהם ביקרתי, במחלקת תשושי הנפש, ישבה אשה קטנה ושתקנית. אמנם היא דמנטית בשלב מתקדם, אך את המעט שהיא מסוגלת לתקשר אין לה עם מי. איש במחלקה אינו דובר צרפתית, לא הדיירים האחרים וגם לא האחיות. רק אחות אחת יודעת כמה מילים. כך היא יושבת לה בודדה ושקטה, מנותקת מכל הנעשה במחלקה.

מושב הקיץ של מקצוע האופטומטריה ומועצת האופטומטריסטים בישראל
כינוס דחוף ובעל משמעות מיוחדת לעוסקים במקצוע

ד"ר אריאלה גורדון שאג הזמינה אותי לקורס גלאוקומה של תואר שני באופטומטריה במכללת הדסה. פרופסור ברנרד, אותו אני מכירה מכנסים והרצאות קודמים, גם הם בעיקר במכללת הדסה, הגיע במיוחד בשביל להעביר את הקורס. שלושה ימים בירושלים הבירה.